“Asa Branca” (כנף לבנה) נקרא על שם יונת הפיקזורו של הצפון-מזרח היבש של ברזיל, הסרטאו. כשבצורת שורפת את האדמה, אפילו האסה בראנקה עפה — וכך גם הזמר, שעוזב את ביתו ואת אהובתו, רוזיניה, כדי לחפש עבודה בדרום. הוא מבטיח שכשהגשם יחזור והאדמה תוריק שוב, הוא ישוב.
לואיז גונזגה, “מלך הבאיאו”, הקליט אותו ב-1947 עם האקורדיון שלו, והוא הפך להמנון הלא רשמי של הצפון-מזרח, שמושר בידי מיליוני מהגרים שעשו את אותו מסע.
הפורטוגזית פשוטה וכפרית, מושרת לאט. אוצר מילים של טבע ועזיבה — הבצורת, הגשם, האדמה, ללכת, לחזור — הופך אותו לשיר יפהפה לרמה A2.