את “Azzurro” (תכלת) כתבו פאולו קונטה וויטו פלביצ׳יני, ואדריאנו צ׳לנטנו הפך אותו למפורסם ב-1968. זה אחר צהריים של קיץ בעיר: כחול מדי, ארוך מדי, האישה שהוא אוהב נסעה לחופשה, והוא מסתובב ומחפש את הקיץ כל השנה — ומייחל שרכבת המשאלות שלו תיסע בכיוון ההפוך.
הוא הפך לאחד השירים האיטלקיים האהובים ביותר אי פעם, וכיוון שנבחרת הכדורגל נקראת “gli Azzurri”, אוהדים שרים אותו באצטדיונים.
צ׳לנטנו שר לאט עם קסם עצלן ואירוני. אוצר המילים יומיומי — אחר הצהריים, קיץ, לחפש, הרכבת — ו-“azzurro” היא מילת צבע שמאחוריה מדינה שלמה.