ב-“Les Champs-Élysées” (1969) ג׳ו דאסן הולך בשדרה המפורסמת ביותר של פריז, מוכן להגיד שלום לכל אחד. הוא פוגש צעירה, מזמין אותה להצטרף, ולמחרת הם מאוהבים, שוב בשדרה שבה הכול התחיל. מה שלא תרצו, אומר הפזמון, תמצאו בשאנז אליזה — בשמש, בגשם, בצהריים או בחצות.
השיר הוא גרסה צרפתית לשיר באנגלית, “Waterloo Road”, והוא הפך לאחד השירים הצרפתיים המוכרים ביותר בחו״ל, שמושר בכיתות ברחבי העולם.
זה לא במקרה: הוא איטי, ברור ומלא ביטויים יומיומיים — ללכת, להגיד שלום, זר, בצהריים, בחצות. שיר מושלם לרמה A2.